פסק-דין בתיק תע"א 10128-08

1.         התביעה שבפנינו עניינה עתירתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, החזר נסיעות, הפרשה לקרן השתלמות ותוספת וותק.

הרקע העובדתי

2.         הנתבעת הינה חברה בע"מ אשר בבעלותה, בין היתר, מרכזים יחודיים לטיפול קוסמטי ברכב.

3.         התובע עבד אצל הנתבעת החל מיום 28.11.04 ועד לחודש 12/06.

טענות הצדדים

4.         לטענת התובע, הנתבעת סיכמה עמו ששכרו החודשי יעמוד על 3,800 ש"ח נטו (4,200 ש"ח ברוטו) והרישום בתלושי השכר שהונפקו לו לגבי תשלום בגין אש"ל ונסיעות הינו פיקטיבי.

התובע טען כי פוטר על ידי הנתבעת וכי אף אם לא היה מפוטר, היה זכאי להתפטר בדין מפוטר בשל אי תשלום זכויותיו, בשל אי מסירת מידע לגבי זכויותיו בהתאם לחוק ובשל הטעייתו באשר לזכויותיו.

לאור האמור טען התובע לזכאותו לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 12,346 ש"ח (5,700 ש"ח X 2.166 שנים).

בנוסף טען התובע כי במשך תקופת עבודתו לא הופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה ועל כן עתר לתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 17,784 ש"ח (5,700 ש"ח X 26 חודשים X 12%).

עוד טען התובע כי במהלך תקופת עבודתו לא שולמו לו נסיעות וכי רישום רכיב הנסיעות בתלוש השכר הינו פיקטיבי ועל כן עתר לתשלום החזר נסיעות בסך של 12,558 ש"ח (21 ש"ח X 23 ימים X 26 חודשים).

בנוסף טען התובע כי במהלך תקופת עבודתו לא שולמו לו דמי הבראה ועל כן עתר לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתו בסך של 3,180 ש"ח (318 ש"ח X 10 ימים).

התובע טען עוד כי לא יצא לחופשה בתשלום במהלך תקופת העסקתו וכי לא שולם לו פדיון חופשה עם סיום העסקתו ועל כן עתר לתשלום פדיון חופשה בסך של 6,498 ש"ח (12 ימים X 2.166 שנים X 250 ש"ח).

כמו כן טען התובע כי הנתבעת לא הפרישה עבורו כספים לקרן השתלמות בשיעור של 0.2% משכרו ועל כן עתר לחיובה בתשלום סך של 290 ש"ח בגין רכיב זה (5,700 ש"ח X 26 חודשים X 0.2%).

בנוסף טען התובע לזכאותו לתשלום בגין תוספת וותק בשיעור של 1% משכרו בגין כל שנת וותק ובסך הכל 684 ש"ח בגין שנת עבודתו השניה ו- 228 ש"ח בגין שנת עבודתו השלישית.

5.         הנתבעת טענה כי התובע לא פוטר מעבודתו כי אם נטש את העבודה ללא כל הודעה מוקדמת במהלך חודש דצמבר 2006.

כמו כן, לטענתה, מעולם לא סוכם עם התובע ששכרו יהיה בגובה 3,800 ש"ח נטו, אלא שכרו הבסיסי בתחילת עבודתו היה 3,335 ש"ח ועם עליית שכר המינימום עלה שכרו ל- 3,585 ש"ח. בנוסף קיבל התובע, על פי הנטען, תוספות שכר שונות כנסיעות, פרמיה ואש"ל, כמפורט בתלושי השכר שהונפקו לו.

הנתבעת טענה כי הבהירה לתובע את תנאי העסקתו וזכויותיו עם תחילת עבודתו וכי התובע קיבל מדי חודש בחודשו תלוש שכר. לטענתה, התובע ידע מהו גובה שכרו ומאלו רכיבים הוא מורכב ובמשך כל תקופת העסקתו לא העלה כל טענה בעניין גובה שכרו ו/או התוספות ששולמו לו.

הנתבעת טענה כי לא היתה מוטלת עליה כל חובה על פי דין להפריש במהלך תקופת העסקת התובע לקרן פנסיה ואף לא לקרן השתלמות.

עוד טענה הנתבעת כי לתובע שולמו מלוא דמי הנסיעות להם היה זכאי.